מבנה משרדים ברמת-הנדיב | 105

אחד הפרוייקטים האהובים עלינו הוא מבנה המשרדים של אגף חינוך וקהל בגני רמת-הנדיב.

זכות גדולה נפלה בחלקנו לתכנן באחד המקומות הכי יפים בארץ, אבל התכנון לא היה נטול אתגרים: המגרש שנבחר ממוקם באזור התמך של הגנים – דחוק בין חממות, סדנאות, מחסנים ומבנים טכניים. איך מייצרים אסתטיקה בסביבה קשוחה של מבני בלוקים לא מטוייחים? איך הופכים את הצ׳ק-ליסט הטכנוקרטי של תקן הבנייה הירוקה לארכיטקטורה? ובעיקר – איך מתכננים בניין ראוי בצל המורשת הכבירה של עדה כרמי שתיכננה את מרכז המבקרים הסמוך?

לא נתעכב כאן על התשובות לכל השאלות, אבל כן נזכיר את המשרבייה: האורנמנט העיקרי של הבניין (ואצלנו אורנמנט זה לא פשע!) התחיל כאמצעי הצללה מפני שמש המזרח האכזרית ושאב השראה ממקורות מגוונים – החל מאיראן של ימי הביניים, דרך הולנד של אחרי המלחמה וכלה באדריכלות ההסתדרותית משנות השישים בארץ. הפתרון לכאורה פשוט: קח בלוק בטון ותשכיב אותו על הצד, תערום עשר שורות כאלה זו על זו וקיבלת משרבייה שלא היתה מביישת את ארמון הסולטאן בקושטא. מצאנו את עצמנו חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה בחיפוש אחרי הבלוק המושלם (רמז – תמצאו אותו בכפר-קאסם), שירטטנו בלוק בלוק (כולל מידות) ועמדנו לבנאים על הראש עד שיצא משהו מתקבל על הדעת. והתוצאה – עוצרת נשימה (את הנשימה שלנו לפחות): מוקדם בבוקר, קרני השמש שחודרות את המשרבייה משרטטות ריבועי אור עדינים שמטיילים על רצפת חדר-הישיבות, על השולחן ועל הספריה עד שהם נמוגים אט-אט ככל שהשמש מטפסת במעלה השמיים.